גזר דין בתיק תת"ע 38298-09

הנאשם הורשע על פי הודאתו בנהיגה ברכב כשרישיון נהיגתו איננו תקף לסוג הרכב בו נהג.

כמו כן הנאשם הורשע בכתב האישום אשר צירף ואשר מייחס לו את אותה העבירה וכן נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע בשנת 2002.

בשני המקרים נהג הנאשם במונית כאשר איננו מורשה כלל לנהיגה ברכב זה.

מדובר בעבירה חמורה שהרי לא זו בלבד שהנאשם נהג ברכב שמעולם לא נבחנה כשירותו לנהוג ברכב זה-שהינו רכב ציבורי , הנאשם מציג בפני הציבור מצג כוזב ולפיו הינו נהג מונית.

עברו התעבורתי של הנאשם מכביד ביותר, במהלך 20 שנות נהיגתו צבר הנאשם למעלה מחמישים הרשעות תעבורתיות, ובעבירות נשוא כתבי האישום שלפנינו, לחובת הנאשם לא פחות מ-17 הרשעות קודמות חוזרות, וכן בנוסף אף אישום בגין נהיגה בפסילה.

הנאשם נדון בבית המשפט לתעבורה  ביום 15.3.07, בגין עבירות דומות. 

ביהמ"ש בגזר דינו ציין כדלקמן : "... בימ"ש סבור כי במקרה דנן יש להטיל על הנאשם עונש מאסר מותנה מרתיע לתקופה העולה על 6 חודשים כדי שהנאשם יבין כי אם הוא ימשיך לנהוג בטרם יחדש את רישיון הנהיגה שלו ואם ימשיך להטעות את הציבור ולנהוג ברכב הנחזה כמונית יאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת. אך ורק משום שהנאשם לא הוזהר קודם לכן וכנגדו לא מאסר מותנה בר הפעלה ביהמ"ש לא ממצה עמו את הדין ולא מטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל".

בסיכומו של דבר גזר ביהמ"ש את דינו של הנאשם למאסר מותנה לתקופה של שנה, מאסר שהינו בר הפעלה הן בתיק המקורי והן בתיק  המצורף, כל אחד בנפרד.

מסתבר עם כן שהחבל הארוך שנתן ביהמ"ש לנאשם לא היה בו כדי לשנות את דרכיו והנאשם המשיך לנהוג ברכב, למרות שרישיון נהיגתו פקע בשנת 2002, ואף המשיך לנהוג על מונית, ולהטעות את הציבור.

שני התיקים שלפני נעברו בשנת 2009 ואם נטעה לחשוב שמאז תיקן הנאשם את דרכיו, גיליון ההרשעות מלמדנו שגם בשנת 2011 עבר הנאשם עבירה זהה, אך בחר שלא להתייצב לביהמ"ש ודינו נגזר בהעדרו.

ניכר שמדובר בנאשם שאין עליו כל מורא הדין.

אף עברו הפלילי של הנאשם משתלב בפרופיל התנהגותו של הנאשם בתיקים שלפני, ולמעט עבירת אלימות שעבר הנאשם, בעברו הפלילי עבירות מירמה וזיוף, שבגינן אף נדון לבסוף למאסר בעבודות שרות.

אין לי ספק שכל ענישה שלא תכלול הפעלת המאסר המותנה תשמש כמסר שלילי לנאשם, תיתן לנאשם תחושה של ריפיון ידו של ביהמ"ש, והנאשם יחזור מיידית לסורו.

טוען ב"כ הנאשם כי "העבירות שנעברו לא נעברו להנאתו הנאשם רצה לצאת ולהרוויח מעט".

אין לי אלא לדחות כליל טענה זאת שהרי מה מונע מהנאשם מלהביא פרנסה לביתו בעבודות שאינן כרוכות בנהיגה.

ב"כ הנאשם, הנאשם, ורעייתו טענו בפני באשר לנסיבות האישיות, רפואיות, משפחתיות וכלכליות, בהמשך גם צורפו אישורים רפואיים, ואכן מתרשם אני  כי מדובר בנסיבות קשות.

בשל כך עתר ב"כ הנאשם לדחית מועד הדיון לשם קבלת שרות המבחן.

אקדים ואומר כי למרות שאין לנאשם זכות קנויה לקבלת תסקיר שרות המבחן, נדירים המקרים בהם מותב זה איננו נעתר לבקשה שכזו, ואולם בנתונים הקיימים מצאתי שאין מקום לדחות את הדיון למשך חודשים ארוכים, (שהרי מצוקת שרות המבחן ידועה היטב).

אין ספק שהיה על ההגנה לבקש בקשה זו בהינתן הכרעת הדין לפני כשנה, ואולם לא זו הסיבה שבשלה דחה ביהמ"ש את הבקשה.